אחרי שנים של ניסיונות, טעויות, חידושים לפעמים מבריקים ולפעמים מיותרים – Assassin’s Creed Shadows מרגיש כמו הרגע שבו יוביסופט סוף סוף הבינה מהי זהות הסדרה הזו במאה ה-21.
זה לא משחק מהפכני. זו לא קפיצה טכנולוגית משוגעת. אבל זו כנראה הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שהסדרה הזו מצליחה להרגיש גם Assassin’s Creed קלאסי – וגם משחק מודרני, עמוק, עם בחירות אמיתיות של שחקן ועם לב.
והסוד? הכל מתחיל בבחירה החכמה לתת לשחקנים לשחק בשתי דמויות שהן כמעט הפכים מוחלטים אחת של השנייה — ובדיוק בגלל זה עובדות כל כך טוב יחד.
נאואה ויאסוקה: שני צדדים של אותו עולם
נאואה היא כל מה ששחקני Assassin’s Creed המקוריים חלמו עליו. שינובי, מתנקשת קטנה ומהירה, עם יכולות התגנבות מלוטשות, כלי נשק שקטים, תנועה אלגנטית ורגעים בהם אתה מרגיש שאתה רואה הכל — מבלי שאף אחד רואה אותך.
יאסוקה, לעומתה, הוא כוח טהור. סמוראי אפריקאי אדיר מימדים שמבוסס על דמות אמיתית מההיסטוריה היפנית. הכוח שלו נמצא בדיוק במה שהסדרה בשנים האחרונות ניסתה לטפח: קרבות ישירים, התמודדות חזיתית, מערכת לחימה עשירה עם נשקים כבדים ושריון עבה.
היופי הוא ששום סגנון לא מרגיש מיותר. כל אחת מהדמויות עוצבה בדיוק לטייפקאסט שלה, לא כדי להגביל את השחקן, אלא כדי לתת לו את כל הכלים לשחק בדיוק איך שהוא אוהב.
יפן הפיאודלית: חלום שהפך למציאות מרהיבה
כבר שנים שהמעריצים צועקים ליוביסופט: "תביאו אותנו ליפן!". Shadows מספק את הסחורה – ובגדול.
העולם כאן הוא אחד היפים ביותר שהסדרה ידעה. לא מדובר רק בגראפיקה עוצרת נשימה, אלא בעיצוב עולם שמתכתב בצורה מבריקה עם התרבות, הנופים והאסתטיקה של יפן במאה ה-16.
השלכת האדומה, הגנים המדויקים, ערי הטירות המרשימות, הכפרים הקטנים וההרים הרחוקים, הכל בנוי כדי לגרום לשחקן להרגיש שהוא באמת מטייל במקום חי ואמיתי.
מה שכן, כמו בכל משחק עולם פתוח של יוביסופט, יש רגעים שהעולם הזה מרגיש קצת יותר תפאורה מאשר תוכן. ברגעים מסוימים הדרך בין משימה למשימה מרגישה ריקה מדי, חסרת התרחשויות מפתיעות או רגעים ספונטניים שבאמת שוברים את השגרה.
משחקיות: סוף סוף יש בחירה אמיתית
המשחק Assassin’s Creed Shadows הוא אולי הכי חופשי בסדרה מבחינת סגנון משחק. כל משימה יכולה להיפתר בצורה אחרת לגמרי – חדירה שקטה ומדויקת דרך הצללים או התפרצות כוחנית דרך הדלת הראשית.
מערכת ההתגנבות עובדת הרבה יותר טוב ממשחקים קודמים, בעיקר בזכות עיצוב שלבים חכם, סביבה שמגיבה למעשים שלך, ומערכת תאורה שמכריחה אותך לחשוב על צללים באופן אסטרטגי.
הקרבות הישירים גם הם מרגישים כבדים, עוצמתיים ומספקים, בעיקר עם יאסוקה, וכוללים מערכת שוברת שריון, קרבות מול כמה אויבים במקביל, ואנימציות סיום קשות לצפייה (ובדיוק בגלל זה כל כך טובות).
סיפור: אינטימי יותר, בומבסטי פחות
העלילה של Shadows פחות מתעסקת בקונספירציות עולמיות ויותר מרגישה כמו סיפור אישי, מקומי, אנושי מאוד. הבחירה לשים בפרונט דמות אמיתית כמו יאסוקה מעניקה למשחק תחושה של כבוד להיסטוריה ולאנשים ששכחו לספר עליהם.
מצד שני, מי שמחפש את עלילת המטה-נרטיב של ה-AniMus והטמפלרים ימצא אותה כאן בעיקר ברקע. Shadows מעדיף להשאיר את רוב הדרמה בעולם הישן ולהפוך את המסע של נאואה ויאסוקה למרכז.
לסיכום, Assassin’s Creed Shadows הוא לא משחק מושלם. הוא ממשיך לסבול מחולשות קלאסיות של יוביסופט: עולם מרהיב שהוא לפעמים מרגיש קצת ריק מעומק, כתיבה שהיא לפעמים יותר אמצעי מטרה מאשר סיפור בוער וכו'.
אבל זו גם הפעם הראשונה מזה שנים שהסדרה הזו מצליחה להרגיש כמו בית גם לאוהבי Assassin’s Creed הישן וגם לאלה שהתאהבו בגרסה החדשה שלה.
שני סגנונות משחק, שתי דמויות מצוינות, עולם פתוח עוצר נשימה וסיפור שמכבד את השחקן, גם אם לא תמיד מאתגר אותו עד הסוף.
זו אולי לא המהפכה שהסדרה צריכה, אבל זו בדיוק האבולוציה שהיא הייתה חייבת.
מחיר: 290 שקל (גרסת פלייסטיישן 5)
להצטרפות לערוץ הטלגרם של The Gadget Reviews