הגלקסי A9 הוא הניסיון של סמסונג לכבוש את שוק סמארטפוני הביניים. היא יוצאת למלחמה הזאת חמושה בקמפיין שיווקי גדול עם אנה זק וסמארטפון עם 4 עדשות בגב המכשיר ועוד אחת קדמית. המטרה היא כמובן להחזיר לעצמה נתחי שוק שעברו ליצרניות סיניות כמו שיאומי ומייזו, המצליחות להוציא מכשירים טובים ברמות מחירים אפילו נמוכות מאלו שסמסונג מציעה עבור קהל היעד.
עיצוב: ה-A9 נראה סמארטפון צעיר בעיצוב שלו וגם בתחושה. הדגם שאני קיבלתי הגיע עם גב כחול/תכלת שנותן תחושה מרעננת לעומת דגמים אחרים. מצד שני, זהו סמארטפון שעשוי מחומרי פלסטיק והוא מרגיש קצת זול וגם אין כאן מיגון מפני מים. חבל. בדומה לשאר המכשירים של 2018, גם הדגם הזה מגיע עם שוליים דקים (לא מאוד, אבל עדיין דקים) עם יחס מסך לגוף של 80.5% ויחס מסך של 18.5 על 9. משקל המכשיר עומד על 183 גרם והעובי על 7.8 מ”מ. סביר בהחלט. בכל מקרה, אל תבינו אותי לא נכון, עבור קהל היעד, סמסונג הצליחו לייצר מכשיר שלא יאכזב אותם.
מסך: המסך של הגלקסי A9 מגיע בגודל 6.3 אינץ’ בטכנולוגיית Super AMOLED עם רזולוציית Full HD Plus שהיא 1080 על 2220 פיקסלים. טכנולוגיית ה-AMOLED עושה פה עבודה טובה עם צבעים עשירים וגם חדות טובה, אל תצפו לאותה רמת חדות של מכשירי הדגל של סמסונג ואתם תהיו מרוצים.
ממשק: לא ברור למה סמסונג עדיין משיקה מכשירים חדשים עם אנדרואיד אוריאו (8.0) ולא עם פאי (9). זה מאכזב. בכל מקרה, חוויית הממשק עדיין ידידותית כמו שאר מכשירי סמסונג, הכוללת את סמסונג Experience 9.0 וגישה נוחה לכל מה שחשוב והפעלה של שתי אפליקציות במקביל. לא תמצאו כאן משהו שאין בסמארטפונים אחרים של החברה, כולל מגירת אפליקציות, אפליקציות של מיקרוסופט שאי אפשר להסיר והעוזרת הקולית המיותרת ביקסבי, שעדיין מגיעה עם כפתור פיזי יעודי שהשימוש העיקרי שלו הוא לנטרל אותו.
חומרה: המעבד הוא סנפדרגון 660 בעל 8 ליבות עם 6 גיגה זיכרון עבודה. מדובר בסמארטפון שרוב הזמן מגיב במהירות, אבל נתקלתי פעמים רבות בגמגומים ולפעמים בהשהיות ארוכות. נפח אחסון של 128 גיגה והרחבה באמצעות כרטיס זיכרון (עד 512 גיגה). יש כאן NFC, כניסת אוזניות 3.5 מ”מ ובלוטות’ בתקן העדכני 5.0. קורא טביעות האצבע ממוקם בגב המכשיר במרכז שלו (לא קרוב לעדשות המצלמה). הוא מהיר ומגיב היטב.
מצלמה: השוס ב-A9 הן 4 מצלמות הממוקמות בגב המכשיר. אז למה צריך 4 עדשות בגב הסמארטפון? המצלמה הראשית היא בעלת חיישן 24 מגה פיקסל, מיקוד אוטומטי ומפתח צמצם F1.7, המצלמה השנייה היא טלפוטו ומשמשת לצילומי זום אופטיים כפול 2. החיישן 10 מגה פיקסל ומפתח צמצם F2.4. המצלמה השלישית היא בעלת עדשה רחבה עם זווית של 120 מעלות. החיישן 8 מגה פיקסל עם מפתח צמצם F2.4 והעדשה הרביעית היא עדשת עומק המאפשרת ליצור באופן ידני את עומק השדה של התמונה עם חיישן 5 מגה פיקסל ומפתח צמצם F2.2.
כל הנתונים האלו אומנם נשמעים מרשימים על הנייר, אבל בסופו של דבר מדובר במצלמה בינונית, שמספקת איכות בהתאם לקטגוריה שהיא נמצאת בה – קטגוריית הביניים. כאשר התאורה לא מאתגרת, התמונות יוצאות בסדר גמור, לא שיא החדות או רמת הפירוט, אבל בסדר. ברגע שהתאורה לא אופטימלית, החדות והגירעון מגיעים. המצלמה עצמה גם לא מהירה במיוחד, כך שצילומי ילדים היא לא המשימה הכי קלה ברגע שהם זזים.
סמסונג מציעה משחק עם המצלמות שלה: ביצוע זום אופטי כפול 2 לא מאבד מהפרטים, הצילום הרחב אומנם מוריד באיכות התמונה אבל נותן פתרון טוב שרוצים לצלם תמונה רחבה. צילומי בוקה/פורטרט לא חדים אבל עדיין נותנים פתרון. הצילומים בלילה מגורענים ומרוחים ברוב המקרים.
המצלמה הקדמית לצילומי סלפי מגיעה עם חיישן 24 מגה פיקסל ומפתח צמצם F2.0. מדובר בתוצאות סבירות שגם סובלות מרעשים.
סוללה: ביצועי הסוללה לא מאכזבים, נשארתי עם כ-30% אנרגיה בסוללה בלילה, לאחר שימוש משעה 7 בבוקר עד אזור אחת עשרה בלילה. הסוללה מגיעה בקיבולת 3800 מיליאמפר/שעה עם טעינה מהירה (מטען מהיר מסופק בערכה). זאת מספקת בתוך רבע שעה 17% אנרגיה ובתוך חצי שעה 33%. מהירות סבירה עבור טעינה מהירה.
מחיר: 2,200 שקל
בשורה התחתונה, מגיע לסמסונג שאפו על כך ששילבה כל כך הרבה עדשות בסמארטפון שמוגדר לשוק הביניים. לא מדובר במצלמה מדהימה כמו שאולי עולה מהפרסומות של סמסונג, אבל זאת מצלמה שתספק את המשתמש הממוצע. הסוללה של ה-A9 חזקה ועבור קהל היעד, גם ביצועי החומרה טובים.
להצטרפות לערוץ הטלגרם של The Gadget Reviews
ציון: 8