לאורך השנים, סדרת Dragon Age תמיד הצליחה לשלב בין עולמות פנטזיה מרשימים, דמויות סוחפות ומערכת משחק זורמת שמתאימה גם לשחקנים חדשים וגם לשחקנים ותיקים כאחד. לאחר ששיחקתי בכותרים הקודמים של הסדרה, ציפיתי בקוצר רוח לראות איך המשחק החדש, Dragon Age: The Veilguard, ייקח את הסיפור והחוויות צעד אחד קדימה. לכן כשקיבלתי עותק לסקירה עבור ה-PS5, ידעתי שאני הולך להקדיש לא מעט שעות למשחק כדי לנסות ולגמוע כמה ממנו שרק אפשר.
טרם נצלול לביקורת, כמה מילים על העלילה: שחקן מגלם את דמותו של רוק (ROOK), שמנסה למנוע מכוחות אופל להשמיד את העולם שלו. לאחר שהוא וחבריו ווריק, לייס ונב נכשלים בניסיון למנוע מסולאס לקיים טקס אפוקליפטי, ווריק נפצע ורוק צריך לתפוס את הפיקוד על הצוות. מהנקודה הזו השחקן צריך לצאת למסע בתד'אס, על מנת להציל את העולם.
מערכת הקרב של Dragon Age: The Veilguard מצליחה להציע חוויה מגוונת בזכות שילוב הדמויות והסגנונות השונים של כל אחת מהן. השחקן יכול להתנסות בקרבות טקטיים שמערבים לוחמים, קוסמים ודמויות עם יכולות מיוחדות, מה שמאפשר התאמה אישית לכל קרב. המערכת מעודדת שחקנים לבחון שילובים שונים ולנצל את היתרונות של כל דמות בהתאם לאתגרים שמולם הם עומדים.
עם זאת, החיסרון טמון בכך שברגע שהשחקן מוצא את הסגנון שמתאים לו – בין אם לחימה מקרוב, קסמים מטווח רחוק או שילוב של שניהם – הבחירה בפרטנרים הופכת פחות דינמית. אני למשל מצאתי את עצמי כמעט באופן קבוע נעזר בדמויות של לייס וטאב, אלא אם המשחק חייב אותי לקחת בחירה שונה כחלק מהעלילה. בעוד שמדובר במערכת יציבה ומהנה, היא עלולה לאבד מהגיוון שלה עבור מי שמעדיף להתמקד בצורת לחימה אחת בודדת.
אחד ההיבטים הבולטים במשחק לטעמי הוא כמות הדיאלוגים והאינטראקציות בין הדמויות המשניות לבין הדמות הראשית, רוק. המשחק מספק הזדמנות ליצור מערכות יחסים עמוקות ומגוונות עם חברי הקבוצה. הדמויות המשניות מלאות אישיות, ודיאלוגים רבים חושפים פרטים מעניינים על הרקע שלהן ועל הבחירות שלהן בחיים שהובילו אותן להשתלב במסע עם רוק.
עלילות משנה פחות מוצלחות
בעוד שהעלילה הראשית מרתקת ומספקת מניע חזק להתקדמות במשחק, חלק מעלילות המשנה מרגישות פחות מוצלחות ולעיתים אף מאולצות או מנותקות מהקו המרכזי. למרות הניסיון להעשיר את חוויית המשחק דרך משימות צד מגוונות, רבות מהן לא מצליחות לשמור על רמת העניין המצופה מסדרה כה מוערכת. בשלב מסוים, מצאתי את עצמי מוותר על חלק מהמשימות הללו, במיוחד כשלא הייתה סיבה ממשית להשלמתן, מה שהשאיר אותי להתמקד בעלילה הראשית בלבד.
בנוסף, המשחק סובל ממבנה ליניארי שמצמצם את תחושת חופש הבחירה שהוא מנסה לייצר. למרות הפוטנציאל של משימות הצד להוסיף עומק וגיוון, הן לעיתים קרובות חוזרות על עצמן או מרגישות פחות משמעותיות. התוצאה היא דפוס התקדמות צפוי שמונע מהמשחק למצות את הפוטנציאל המלא של העולם והדמויות שבו, גם אם העלילה המרכזית עצמה מצליחה לספק חוויה מהנה ומסקרנת.
אחד המאפיינים הבולטים של סדרת Dragon Age מאז ומעולם הוא הוויזואליה העשירה שלה, שמצליחה לשלב בין נופים עוצרי נשימה, עולמות קסומים ואדריכלות ייחודית. במשחק החדש, Dragon Age: The Veilguard, העולם ממשיך להרשים עם סביבות מגוונות כמו ערים מפוארות, יערות פראיים ומערות מסתוריות, המלאות בפרטים שמחיים את תחושת ההרפתקה ומוסיפים לסקרנות הרבה שלי כשחקן. באלמנט הזה, המשחק מקבל מבחינתי ציון קרוב למושלם. אין כיף כמו משחק שנראה טוב, אולי רק משחק שגם העלילות שלו, הראשית והמשניות, מתחברות בצורה מושלמת ויוצרות חוויה אינסופית שתמיד כיף לחזור אליה.
מחיר: 320 שקל (ל-PS5)
לסיכום, Dragon Age: The Veilguard מביא עמו תוספות חדשות שמנסות לרענן את הסדרה ולהתאים אותה לקהלים מודרניים. בין החידושים ניתן למצוא מערכת קרב דינמית יותר, עיצובי סביבות עשירים, והתמקדות בקווי עלילה שנוגעים לסוגיות עכשוויות ומגוונות. עבור שחקנים חדשים, לדעתי, המשחק מהווה כניסה נוחה יחסית לעולם של Dragon Age, עם פחות עומס של פרטים היסטוריים מהכותרים הקודמים ויותר דגש על חוויית משחק זורמת ונגישה. עם זאת, השינויים הללו עשויים להרחיק חלק מהמעריצים הוותיקים של הסדרה, שבהחלט יכולים להרגיש שהמשחק מעט מתנתק "מהשורשים" שלו.
להצטרפות לערוץ הטלגרם של The Gadget Reviews
אחלה משחק. אהבתי מאוד