השמועות והוויכוחים שליוו את דור הקונסולות הנוכחי הגיעו לקו הסיום. אחד הכותרים הכי שנויים במחלוקת של מיקרוסופט הגיע לפני מספר חודשים רשמית לפלייסטיישן 5, כאשר הוא מעניק לשחקני סוני הזדמנות ראשונה לבדוק מקרוב את האפוס הגלקטי של בתסדה. מי שגדל על סקיירים או פולאאוט יודע בדיוק למה לצפות מהאולפן הזה, אבל החלל החיצון מביא איתו חוקים קצת אחרים.
בואו נשים את הדברים על השולחן כבר בהתחלה: סטארפילד הוא לא סימולטור טיסה רציף ונטול תפרים בסגנון נו מנס סקיי, והוא בטח לא מאפשר להמריא ידנית מכוכב ולנחות על אחר. המשחק הזה נצמד באדיקות לנוסחת התפקידים המוכרת של החברה, עלילה מפותלת, ניהול דמויות ובחירות קשות, ומנסה למתוח אותה על פני מאות מערכות שמש.
הניסיון לפרוש את המשחקיות על פני מרחבים עצומים כאלה מייצר רגעים מדהימים של גילוי, אבל הוא גם גובה מחיר של ניתוק פיזי וחוסר רצף בין כוכב לכוכב. שחקנים רבים יצטרכו להתרגל לקצב הזה בהדרגה כדי ליהנות מהחוויה השלמה שהמשחק מנסה להביא ישירות אל הידיים שלהם.
מרגישים בידיים: השלט החדש ומלכודת תפריטי החלל
ההבדל המרכזי והבולט ביותר בגרסת ה-PS5 מגיע ישירות מהחומרה של סוני, וליתר דיוק משלט ה-DualSense. המפתחים ניצלו היטב את היכולות שלו כדי להוסיף משקל פיזי לאקשן. הרטט ההאפטי המדויק מאפשר להרגיש את הדף המנועים בזמן המראה, וההדקים האדפטיביים מספקים התנגדות אמיתית ומורגשת בכל לחיצה על ההדק של רובי האנרגיה או רובי הצלפים הכבדים במהלך הקרבות האינטנסיביים. השינוי הטכנולוגי הזה משפר משמעותית את תחושת החיבור לעולם, ומעניק לקרבות נפח פיזי שלא היה קיים בגרסאות האחרות.
יחד עם זאת, הניווט בגלקסיה עדיין דורש המון סבלנות, במיוחד בשעות הראשונות של המסע. התנועה בין כוכבים ומערכות שמש לא מתבצעת בטיסה חופשית, אלא נשענת כמעט לחלוטין על נסיעה מהירה מתוך תפריטי המפה. כשרוצים לצאת מהעיר המרכזית ניו אטלנטיס לכוכב מרוחק, לא חווים טיסה ארוכה בשמיים. במקום זה, פותחים את המפה, בוחרים יעד, וצופים במסך טעינה קצר שמעביר אתכם אל היעד החדש.
כונן ה-SSD המהיר של ה-PS5 אמנם מקצר את זמני ההמתנה לשניות בודדות בלבד, אבל חוסר הרצף הזה פוגע בתחושת המרחב. החוויה הכללית מרגישה לעיתים כמו מעבר בין קופסאות תוכן סגורות ומבודדות, ולא כמו שיוט אמיתי ומתמתח בתוך האינסוף האפל של הקוסמוס הגדול.
מצד שני, מערכת בניית הספינות היא אחת המערכות הכי עמוקות ויצירתיות שבתסדה הציגה אי פעם. החופש כאן מוחלט ונטול עכבות. אפשר לקחת ספינת משא מעופשת ולהפוך אותה למבצר מעופף בעזרת העורך המודולרי. המשחק מאפשר לשנות הכל, מהוספת מנועים חזקים לטווח קפיצה מקסימלי, ועד לעיצוב פנימי של מגורי הצוות, המעבדות וחדרי הנשק.
הרגע שבו עולים לסיפון של ספינה שנבנתה מאפס ורואים אותה ממריאה, מספק סיפוק עצום שמשכיח בקלות את הבעיות של המנוע הטכני שעובד מאחורי הקלעים. הנגישות הזו בולטת לטובה בהשוואה למשחקי תפקידים אחרים בשוק, שנוטים לסבך את השחקן עם ניהול מלאי מתיש או עצי יכולות בלתי מפוענחים. המערכות האלו ברורות, הגיוניות ומאפשרות להיכנס לעניינים מהר מאוד.
אדריכלות עתידנית מול השממה הגדולה
החוויה הוויזואלית והעלילתית נעה בין שני קצוות קיצוניים. הערים המרכזיות הן מלאכת מחשבת של ממש. ניו אטלנטיס המודרנית והנקייה, ניאון האפלה שכולה אורות ניאון וסגנון סייברפאנק מלוכלך, או אקילה שמביאה את חוקי המערב הפרוע לחלל החיצון, כולן שוקקות חיים ומלאות בפרטים קטנים, דמויות מעניינות ומשימות שנפתחות בפני השחקן בצורה טבעית לחלוטין.
קווי העלילה של הארגונים השונים, כמו המשימות הצבאיות של יחידת הוואנגארד או ההסתננות הסמויה אל תוך צי הפיראטים של הקרימסון פליט, מציגים את הכתיבה של האולפן בשיאה. המשימות האלו מלאות בקונפליקטים פוליטיים, דילמות מוסריות קשות ורגעים עלילתיים חזקים שמזכירים את תור הזהב של משחקי התפקידים הישנים.
הצד השני והפחות מוצלח של המטבע נחשף ברגע שעוזבים את האזורים המיושבים ויוצאים לחקור באופן עצמאי את מאות הכוכבים הנטושים. בשלב הזה מגלים מהר מאוד את המגבלות של המנגנון האוטומטי שיצר את הכוכבים האלו. המרחבים העצומים סובלים ממחסור קשה בתוכן אמיתי ובסיפורים בעלי משקל.
במקום לגלות מקומות חדשים ומפתיעים, נוחתים שוב ושוב ליד אותם מכרות פחם נטושים, אותן מעבדות גנטיות משוכפלות ואותם מוצבים צבאיים שבהם האויבים והציוד נמצאים בדיוק באותן נקודות. הלולאה הזו מייצרת שחיקה מהירה ותחושה של עבודה מתישה. הפער הקיצוני בין המשימות המתוסרטות לבין השממה המשועתקת של הכוכבים המרוחקים הוא החיסרון הבולט ביותר שמלווה את המסע לאורך שעות ארוכות בשמיים.
לחימה בגרוויטציה אפס והברקת סוף המשחק
חלק שחייבים לשבח הוא השדרוג הדרמטי של מערכת הקרב והירי. בהשוואה לכותרים קודמים של החברה, המשחקיות כאן הדוקה וקצבית בהרבה. כלי הנשק העתידניים מרגישים כבדים, הרתע מצוין, והפיזיקה של פגיעות האויבים בשטח עובדת נהדר.
הקרבות מקבלים תפנית מעולה במיוחד באזורים שבהם כוח המשיכה נמוך או אפסי. במצבים האלו אפשר להשתמש בילקוט הריחוף כדי לתמרן בצורה תלת-ממדית בשדה הקרב, לאגף אויבים מלמעלה ולנהל חילופי אש מהירים ומלאי אדרנלין שמכניסים המון עניין לכל עימות מול פיראטים או מפלצות מקומיות שמנסות לחסל אתכם.
אלמנט מפתיע נוסף הוא הדרך שבה המפתחים החליטו לטפל במנגנון הסיבוב השני של המשחק. במקום הגישה הבנאלית של התחלת המשחק מחדש עם הציוד הקיים, הם שזרו את האפשרות הזו ישירות לתוך העלילה והלור המרכזי של היקום. המהלך הסיפורי המבריק הזה משנה לחלוטין את הפרספקטיבה של השחקן על כל מה שהוא עשה עד לאותו רגע, ומעניק סיבה אמיתית להמשיך לחקור את הגלקסיה גם אחרי שהכתוביות של הסוף עולות על המסך. הוא פותח קווי דיאלוג אלטרנטיביים ואפשרויות משחק חדשות שמשאירות את העולם מסקרן ורלוונטי למי שמוכן להשקיע את הזמן הנדרש.
הגרסה החדשה של סטארפילד לפלייסטיישן 5 מציעה את החוויה הטיפוסית של בתסדה, על כל יתרונותיה ומגרעותיה. מי שמחפש משחק תפקידים מונומנטלי שיאפשר לו ללכת לאיבוד במשך מאות שעות, לעצב חלליות ולצלול לקווי עלילה מפותלים, ימצא כאן חוויה עשירה ומספקת. מנגד, מי שציפה לראות מהפכה טכנולוגית מוחלטת או יקום חלל נטול מסכי טעינה, יגלה משחק טוב ומלא אופי שעדיין כבול לנוסחאות ומגבלות טכניות ישנות. השחרור על ה-PS5 מעניק לקהל רחב של שחקנים כרטיס כניסה מעודכן למרחבים האלו, ומנצל את יכולות הקונסולה כדי לספק מסע מרתק ומלא תוכן בין הכוכבים.
מחיר: 200 שקל
לא כדאי לפספס גם…