תעודת זהות: ASICS Novablast 6 בקצרה למי שבדרך לריצה
| מפרט | ערך |
|---|---|
| ייעוד הנעל | נעל אימון יומיומית שיודעת גם להעלות הילוך |
| שיכוך | גבוה |
| מרחקים מומלצים | מריצת התאוששות קצרה ועד הארוכה של סוף השבוע |
| מהירות מתאימה | מקצב דיבור ועד טמפו מתון. לאינטרוולים יש כלים מתאימים יותר |
| משקל | 253 גרם (גברים, מידה 43) / 215 גרם (נשים, מידה 41) |
| גובה סוליה | גברים: 41.5 מ"מ בעקב, 33.5 מ"מ בקדמת כף הרגל. נשים: 40.5 / 32.5 מ"מ. |
| דרופ | 8 מ"מ |
| סוליה מרכזית | FF BLAST MAX (תרכובת מבוססת EVA), ופוד FF TURBO² מ-A-TPU בקדמת כף הרגל |
| פלטה | ללא |
| טכנולוגיות בולטות | פוד טרמפולינה, חריץ ניתוק מרכזי בעקב, גפה ארוגה עם מיפוי אזורי, לשון מעוגנת בכנפיים |
| מדרך | מכוונת לנחיתה על מרכז וקדמת כף הרגל, פחות לנחיתת עקב |
| תמיכה במנח | נייטרלית |
| סוליה חיצונית | ASICSGRIP בקדמת הנעל, AHAR LO בעקב. כיסוי חלקי בעובי של כ-2.7 מ"מ |
| אפשרויות רוחב | רגיל |
| מחיר | 700 שקל |
| יבואן רשמי בישראל | Original's |
האלופה של סטרבה מגיעה להגנת התואר
מבין יותר מ-180 מיליון משתמשי סטרבה, הכי הרבה ספורטאיות וספורטאים תיעדו ב-2025 אימונים ב-Novablast של Asics. היא הקדימה בדירוג הנעליים של הדו"ח השנתי את ה-Pegasus של נייקי ואת ה-Clifton של הוקה.
השנה, ה-Novablast 6 צריכה להגן על התואר, ואסיקס לא שלחה אותה להגנה בידיים ריקות. הכלי המרכזי הוא פוד הטרמפולינה, יחידה מקצף FF Turbo², שיושבת מתחת לכריות כף הרגל ומופיעה בראשונה בסדרת ה-Novablast. עד עכשיו הקצף הזה היה שמור ל-Megablast ול-Sonicblast. לצד הפוד, גם הגומי בסוליה החיצונית הוחלף. ההבטחה היא נעל שנשארת רכה בריצה הקלה ומתעוררת כשהקצב עולה.
לצורך כתיבת הסקירה רצתי בנעל 117 קילומטרים במשך חודש, על אספלט בחום ובלחות של סוף הקיץ. זה החודש שבו ההכנה שלי למרתון חיפה בנובמבר ולמקצה שש השעות בספרטניון בינואר מתחילה לצבור נפח, והנעל עברה את כל התפריט: ריצות קלות, טמפו, אינטרוולים וארוכות.
משפחת ה-Blast במבט-על: כך ה-Novablast משתלבת בליינאפ
ה-Novablast שייכת לסדרת Blast, משפחת הביצועים של אסיקס לאימונים, שבנויה סביב קצפים קפיציים. בתוך המשפחה היא נעל האימון היומיומית, שאמורה לעשות את רוב הקילומטרים של השבוע. המשפחה רחבה, אבל נתמקד בשלוש מהאחיות שעומדות לצידה עם תפקידים ספציפיים יותר:
ה-Superblast 3 נבנתה לריצות ארוכות, עם קצף FF LEAP החדש של אסיקס. ה-Sonicblast 2 מוסיפה פלטה מפוצלת מסוג ASTROPLATE, ונועדה לקצבים מהירים. ה-Megablast עשויה כולה מ-FF TURBO², ואסיקס מגדירה את הקצף שלה כאנרגטי ביותר בליינאפ. אני מסכים מאוד עם האמירה, ולמרות שהייתי שמח להיות איתה כמעט בכל אימון – אני שומר אותה בקנאות לריצות ארוכות בקצבים גבוהים.
מחוץ למשפחה ומעליה נמצאות נעלי המרוץ עם פלטת הקרבון מסדרת Metaspeed.
עקב שסופג, בוהן שבועטת: מה קורה בתוך הסוליה
השינוי הגדול מתחבא בסוליה המרכזית. במקום קצף אחיד, כמו בדור החמישי, יש כאן שני קצפים שעובדים במשמרות. המעטפת עשויה FF BLAST MAX, קצף האימונים היומיומי של אסיקס, שהושק ב-2024 ב-GlideRide Max ומוכר לרוב הרצים מה-Novablast 5. בבסיס שלו עומדת תערובת מבוססת EVA. פוד הטרמפולינה עשוי מהקצף של ה-Megablast, ה-FF TURBO². זו למעשה תרכובת ATPU, הקצף המוביל כיום בעולם הריצה.
החלוקה הזו מתורגמת לשני תפקידים, והמספרים ממחישים אותה היטב. הם מגיעים ממעבדת RunRepeat, המבצעת סקירות עצמאיות של נעלי ריצה במעבדה. כואב לשמוע, שלצורך הבדיקות המעבדה חוצה את הנעליים לשניים כדי למדוד כל שכבה, אבל זו הקרבה בשם המדע. RunRepeat נחשב לאחד המקורות המהימנים והמוערכים בעולם נעלי הריצה. בעקב, המעבדה רשמה ספיגת זעזועים גבוהה והחזר אנרגיה מתון של 55.4%. בקדמת הנעל המספר קופץ ל-69.1%, לעומת ממוצע של 60.9% בקטגוריית נעלי האימון היומיות.
למי שנוחת כמוני על מרכז וקדמת כף הרגל, יש כאן משמעות מעשית: הצעד פוגש את הפוד כמעט מיד, ולא רק ברגע הניתוק מהקרקע. בקצב הקל הרגיל שלי הוא עושה עבודה שקטה, ואת התרומה שלו הרגשתי בעיקר כשהקצב עלה מעבר לו. לפי אסיקס, גם הגאומטריה של הסוליה עוצבה מחדש כדי לייצר דחיפה מגיבה יותר, והפוד מחליק את המעבר מהעקב לאצבעות. את החלק הזה אני מאשר מהשטח: המעבר מרגיש חלק ורציף.
מבחינת גובה, זו פלטפורמה מקסימליסטית: 41.5 מ"מ בעקב ו-33.5 מ"מ בקדמת כף הרגל בדגם הגברים. כמות כזו של קצף מתחת לרגל נותנת מרווח גדול לספיגת זעזועים לאורך ריצה ארוכה, וגם מספיק חומר כדי לאגור אנרגיה ולהחזיר אותה. ועם כל זה, היא שוקלת 253 גרם, קל יחסית לנעליים עם שיכוך גבוה, שנעות לרוב בין 280 ל-310 גרם.
הדרופ עומד על 8 מ"מ. זה אזור הדרופ הפופולרי היום בקרב יצרניות נעלי הריצה, בעיקר לדיילי טריינרס (נעלי האימון), ובנעל הזו הוא משחק לטובת מי שנוחתים על מרכז כף הרגל או קדמתה: העקב לא עומד להם בדרך. לעומת נעליים עם דרופ של 10 מ"מ ומעלה, חלק מהעומס עובר לשריר התאומים, השריר הבולט בסובך, ולגיד האכילס. מנגד, היא רחוקה מהנעליים השטוחות של 0 עד 4 מ"מ, שמעמיסות על הסובך והאכילס עוד יותר. זו נקודת איזון: מספיק גובה מתחת לעקב כדי לרכך את הנחיתה, ומספיק נמוך כדי לא להפריע למי שנוחת קדימה.
בתחתית העקב עובר לאורך המרכז חריץ עמוק. ברגע הנחיתה הוא מאפשר למרכז העקב לשקוע בנפרד משולי הסוליה, כך שהקצף נדחס בדיוק מתחת לנקודת הפגיעה ולא כגוש אחד. כשהמשקל עובר קדימה, האזור הזה משתחרר וחוזר לצורתו, ומלווה את הצעד במקום לבלום אותו. זה ריכוך שמשרת את מי שנוחתים מדי פעם על העקב, למשל בקילומטרים המאוחרים של ריצה ארוכה, אבל הלב של הנעל נמצא קדימה, בפוד.
אין כאן פלטה, ומספיק לכופף את הנעל ביד כדי להבין מה זה אומר: היא מתקפלת בקלות יחד עם כף הרגל, ולא מכתיבה לה תנועה. הצד השני של המטבע הוא שגם אין מי שינעל את הסוליה מפני פיתול, כך שהיציבות נשארת בידי הגאומטריה והקצף. בפועל היא הרגישה לי יציבה מספיק, והשיכוך מצוין, והוא שמר על הרגליים שלי גם בריצות הארוכות מאוד.
גם רוקר בולט, קימור של הסוליה כמו בסיס של כיסא נדנדה, אין כאן. הוקה, למשל, בונה על קימור כזה כדי לגלגל את כף הרגל קדימה ולחסוך מהקרסול חלק מהכיפוף. אסיקס בחרה להשאיר את העבודה לקצף ולחריץ. ההשלכה היא שהמעבר מהעקב לאצבעות נשען יותר על הרגל עצמה: הקרסול והסובך עובדים כרגיל, והנעל הגמישה מתכופפת יחד איתם. מי שמחפשים נעל שתגלגל אותם קדימה בקילומטרים המאוחרים של ריצה ארוכה ימצאו את זה במקום אחר. מי שאוהבים דחיפה טבעית מהאצבעות ירגישו כאן בבית.
מבחוץ, הסוליה המרכזית היא מה שתופס את העין. הדפנות מפוסלות בקווים גאומטריים חדים, כמו נייר שקופל בטכניקת אוריגמי, והם נותנים לנעל מראה עתידני ונועז. זה רחוק מהקווים העגולים והרכים של נעלי הענן שכבשו את עולם הריצה. הקיפולים הם עניין של עיצוב, אבל אסיקס טוענת שהם גם מסייעים לביצועי הנעל.
גפה שנתפרה לספטמבר הישראלי
אסיקס החליפה את רשת הג'קארד של הדור הקודם בגפה ארוגה עם מיפוי אזורי: שזירה צפופה באזורי החיזוק, סביב השרוכים, העקב וקדמת האצבעות, ורשת מרווחת יותר בצידי כף הרגל מהאמצע ובחלקה העליון, כדי לשחרר חום. בריצות על האספלט בחום ובלחות הרגשתי שהגפה מאווררת מאוד, בטח יחסית לגפה של נעל אימון יומיומית. גם במראה האריג נקי ומהודק יותר מקודמו: הגפה עוטפת את הרגל כמו גרב טכנית, בלי עיטורים מיותרים, ומשאירה את הבמה לסוליה המפוסלת.
קופסת האצבעות צרה יחסית לזו של ה-Novablast 5. את מה שחסר ברוחב היא מפצה בגובה, כך שהציפורניים לא נלחצות מלמעלה. אצלי, במידה 44 וברוחב רגיל, זה לא הפריע: הנעל ישבה בנוחות לאורך כל החודש, גם כשהריצה התארכה.
החלק האחורי קיבל צורה אנטומית שמתרחקת מגיד האכילס, עם ריפוד נדיב בצווארון העקב. הרגשתי שמייצב העקב נועל את הרגל במקום בלי נוקשות מורגשת. גם הלשון עברה שיפוץ: היא דקה ומעוגנת בכנפיים לצדדים, כך שאין לה לאן לנדוד. בחודש הבדיקה לא היו לי שפשופים ולא תיקוני לשון באמצע ריצה.
הגומי שבא לסגור חשבון ישן
הדורות הקודמים של ה-Novablast ספגו לא מעט ביקורת על אחיזה חלשה בכביש רטוב, בעיקר בפניות. ב-Novablast 5 כל הסוליה החיצונית נשענה על גומי AHAR LO, שנבנה בעיקר לעמידות. הפעם אסיקס טיפלה בזה מהשורש, וציפתה את קדמת הסוליה החיצונית ב-ASICSGRIP, תרכובת הגומי הבכירה שלה. זה גומי דביק בהרבה ממה שמוכר לי מרוב נעלי הכביש. הדביקות הזו היא גם מקור התלונה הנפוצה ביותר על הנעל: על פרקט, אריחים מבריקים וכמה משטחים נוספים היא מצייצת בכל צעד, ואצלי זה קרה בדיוק כך. זו תופעה פיזיקלית ולא פגם ייצור: הגומי נצמד למשטח החלק, ותזוזה זעירה ברגע הניתוק מייצרת רטיטה קצרה. על אספלט הנעל שקטה לגמרי. זה המחיר של אחיזה חזקה, אבל שמתכננים לנעול אותה גם במשרד ירצו לדעת מראש.
מאחור, באזור שנשחק ראשון אצל נוחתי עקב, נשאר גומי AHAR LO העמיד. הכיסוי כולו חלקי ודק, כ-2.7 מ"מ, ושקוע בתוך הקצף. זה חוסך משקל ושומר על הגמישות, אבל משאיר חלקים נרחבים מהקצף חשופים למגע האספלט.
על האספלט האחיזה טובה מאוד. גם על הדק בנמל הנעל החזיקה יפה, כשהוא היה רטוב מעט מהגלים ואפילו כשהיה עליו חול. בכביש רטוב מגשם עוד לא יצא לי לרוץ בה, והמבחן הזה מחכה לחורף. מבחינת עמידות, השחיקה של הגומי אחרי 117 קילומטרים סבירה.
מקצב דיבור ועד טמפו: נעל אחת לכל השבוע?
נעל אימון יומיומית נבחנת בשאלה אחת: כמה סוגי ריצה היא יודעת לעשות טוב. בחודש הבדיקה היא שימשה אותי בכל סוגי האימונים שבתוכנית: ריצות קלות סביב 5:35 לקילומטר, טמפו סביב 4:30, אינטרוולים (4:10 עד 3:40) וריצות ארוכות עד 26 ק"מ. אפילו בדקתי אותה בקצבי אולטרה (אזור ה-6:00).
לפי ההיגיון ההנדסי, בקצב קל העומס נופל על מרכז כף הרגל ועל חלקה האחורי, והקצף הרך עושה את העבודה לצד הרוקר האחורי שהתפתח מאוד בדגם השישי לסדרה. כשהקצב עולה, הנחיתה נודדת קדימה, דוחסת את פוד הטרמפולינה ומעירה אותו. זו הסיבה שאסיקס מדברת על נעל שמתעוררת רק כשמבקשים ממנה. הרגשתי את ההבדל הזה היטב. הפוד עצמו מורגש מאוד מתחת לכריות כף הרגל: הוא מרכך את הנחיתה על קדמת הרגל, ורגע אחר כך נותן לה דחיפה ברורה בזינוק. אסיקס לא הגזימה כשקראה לו טרמפולינה. זו עדיין לא ה-Megablast, שעשויה כולה מהקצף הזה, אבל אני מאוד אוהב את השילוב של הפוד, והוא מעלה מאוד את הערך של הנעל.
באינטרוולים קצרים, בהם הקצב מתפוצץ, נמצאת תקרת הזכוכית שלה. בלי פלטה ועם הרבה קצף רך, במאמץ קרוב למקסימום הרגשתי שהיא נעשית ספוגית ומאבדת מהחדות שלה. לעבודה הזו כדאי להצמיד לה שותפה: בתוך המשפחה זו יכולה להיות ה-Sonicblast 2, שהפלטה שלה נותנת את הנוקשות והדחף שחסרים כאן, ולאימוני מסלול קצרים וחדים אלה נעלי ה-Metaspeed.
מול ה-Novablast 5 ההבדל מתחיל בחומרים. הדור הקודם נשען על FF BLAST MAX אחיד, והיה רך ושוקע: מצוין לריצות קלות ולצבירת נפח רגועה, אבל מתסכל כשמנסים להעלות הילוך. הדור השישי שומר על אותו קצף כמעטפת ומוסיף את הפוד, שפותר בדיוק את הבעיה הזו, וזאת בלי לשלם במשקל: לפי אסיקס היא קלה ב-2 גרם בגרסת הגברים וב-10 גרם בגרסת הנשים. מי שאהבו את התחושה הכורסתית של ה-5 עלולים למצוא את ה-6 קופצנית יותר. אני דווקא מאוד בעד השינוי.
בהמשך ההכנה למרתון חיפה ולספרטניון היא תשמש אותי בעיקר בריצות הארוכות, בזכות השיכוך והיציבות. גם באימוני הטמפו אשחק איתה, בזכות הפוד, ובריצות הקלות היא פשוט כיפית. יש מצב שאקח אותה גם למקצה שש השעות עצמו, למרות שאסיקס מציעה חלופות כמו ה-Nimbus, נעל הריצות הקלות הקלאסית שלה. מה שבטוח: את הנעל הזו אני רוצה לשמור בדיוק לעבודה שהיא עושה הכי טוב.
המלצת מידה
הנעל נאמנה למידה, ומי שנועלים דגמי אסיקס אחרים יכולים להישאר במידה הרגילה שלהם. הרוחב הוא הסיפור המורכב יותר: לכף רגל רגילה הקדמה המחודדת מספיקה. בעלי כף רגל רחבה יעשו טוב אם יחפשו את גרסת ה-Wide, אם תגיע לארץ, או ימדדו בחנות לפני הקנייה.
הנעל מתאימה למי ש…
- מחפשים זוג אחד שיחזיק את רוב השבוע, מריצות התאוששות וריצות קלות, דרך טמפו ועד ריצות נפח, בלי לנהל ארון נעליים
- נוחתים על מרכז או קדמת כף הרגל ורוצים שהצעד יקבל משהו בחזרה
- נפרדו מה-Novablast 5 כי היא סירבה להתעורר בקצב גבוה
- רוצים לטעום מהקצפים הבכירים של אסיקס בלי לשלם מחיר של Megablast
הנעל פחות מתאימה למי ש…
- זקוקים לתמיכה מבנית במנח, שנמצאת בנעלי יציבות ייעודיות ולא כאן. ל-Asics יש את ה-Kayano, שבקרוב נסקור.
- נועלים מידה רחבה ולא ימצאו את גרסת ה-Wide במדף
- מחפשים נעל לאינטרוולים קצרים וחדים
- מתכננים להסתובב בה גם במשרד על רצפה מבריקה
- נוחתים על העקב ברוב הצעדים, ולכן לא ייהנו מהפוד
בשורה התחתונה
ה-Novablast 6 אינה עדכון קוסמטי. אסיקס לקחה נעל אימון שהתרככה יותר מדי, ונתנה לה קצף מנעלי העילית וגומי רציני.
אחרי חודש ו-117 קילומטרים כמה דברים כבר ברורים: היא נאמנה למידה, נוחה, והשחיקה שלה סבירה. היתרון הגדול שלה הוא הפוד: הוא נכנס לתמונה כשהקצב עולה מעבר לריצה הקלה, והחזר האנרגיה שלו מייצר קפיציות אמיתית בלי פלטת קרבון. סביבו מקבלים שיכוך נדיב לריצות הארוכות, גפה שנשארת מאווררת גם בלחות של ספטמבר, וגומי שסוף סוף מחזיק את האספלט ואת הדק הרטוב בנמל. המחיר הוא קופסת אצבעות מחודדת, היעדר תמיכה מבנית למי שקורס פנימה, וציוץ על רצפות חלקות.
ההמלצה שלי: ב-700 שקל, ה-Novablast 6 היא אחת מנעלי האימון המשתלמות היום. למי שמחפשים זוג אחד, קפיצי ורב-שימושי, לריצות הקלות, לטמפו ולריצות הארוכות, זו תמורה מצוינת לכסף. לאינטרוולים החדים וליום המרוץ כדאי להחזיק לצידה נעל ייעודית.
להצטרפות לערוץ הטלגרם של The Gadget Reviews